<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן י"ח</h1>
<h2>דף ס.</h2>
נכרי שהיה אוחז כלי בקרקע וישראל היה צק לתוכו היין מותר. ואם נדנד הגוי הכלי נאסר היין. והרשב"א ז"ל כתב ישראל שהיה מערה מחבית שבידו לכלי שביד הגוי מותר. ואע"פ שהיתה החבית סומכת על הכלי שביד הגוי ואין חוששין שמא יצדד הגוי הכלי שבידו ויגרום להרבות הערוי שאפילו עושה כן הרי כחו של ישראל מעורב בו ומותר. ויש מי שהורה שאם נודע שצדד הגוי הכלי שבידו אסור. ואין הדברים האלו מחוורין כמו שביארנו. נתמלא הכלי שביד הגוי ועדין הוא בידו והיה הגוי מצדד בו אסור חוששין שמא נגע בו בשעה שמצדד. עכ"ל. וכלי סתום מותר הגוי לטלטלו ממקום למקום [ואע"פ שהיין מתנדנד דאין דרך ניסוך בכך. העביר נוד של יין ממקום למקום] והוא אוחז פי הנאד ביד בין שהנוד מלא בין שהנאד חסר [מותר]. ואע"פ שהיין מתנדנד בתוכו ומשכשך. וכתב הרשב"א ז"ל ומפני שמשכשכו אין כאן איסור שאין שכשוך אלא במשכשך ביד או בכלי בתוך היין אבל משכשך ביין שהוא נתון בכלי אין זה שכשוך שאסרוהו בין שהיה בכלי סתום בין פתוח ע"כ. אבל כלי של יין פתוח ומלא יין אסור להעבירו חוששין שמא יגע בו ואם היה חסר מותר. אלא א"כ שכשכו וכמו שביארנו.
וכתב הרשב"א ז"ל היה כלי מלא אם היה ישראל הולך אחריו אסור בשתיה ומותר בהנאה שמא נגע בו שלא מדעת ישראל ולא ראהו מפני שהולך אחריו ומכל מקום מותר הוא בהנאה. שלא חשו לנגיעה בכונה אלא שלא בכונה [ש]במלאכתו הוא עסוק. ועוד כי מתירא שמא יראנו ישראל ההולך אחריו אלא שחשו שנגע שלא בכוונה. היה הולך בצדו אפילו מלא מותר. ואפילו בשתיה שלא יכול ליגע ולא יהיה ישראל רואהו. גוי שהביא חבית במוט והיתה החבית נקובה ויצא היין שלא מדעת הגוי ואפילו היין נשפך מכחו של גוי [דכל כח הגוי] שלא בכוונה מותר ואפילו בשתיה. ויראה לי אפילו נושאה הגוי על כתפו מהטעם שאמרנו. היתה החבית מטפטפת מעט מעט. יראה לי שאפילו נושאה על כתפו והוא יודע שמטפטפת מותר. שאין מרבה הטפטוף בכחו של גוי אלא שיש להתישב בדבר.
